שפירא נ' אופרייט ליס בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעת הפרשים בגין תשלום תגמולי ביטוח, ששולמו חלקית, ע"י צד ג'.

אין חולק כי הנתבע מס' 2 פגע ברכב התובעת, עת נסע אחורנית בחניה, ופגע בחלק הקדמי של רכבה.

הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת ביום 15/1/13 סכום חלק מנזקיה בסך 2,770 ₪ לעומת נזק בסך 8,387 ₪ (7,587 ₪ תשלום למוסך, הוצג צ'ק, ושכ"ט שמאי בסך 800 ₪), שנתמך בחוות דעת השמאי מטעמה, בטענה כי הנזק ברובו לא נגרם מהפגיעה ע"י הנתבע מס' 2, וזאת על בסיס טענתו, לפיה לרכבו לא נגרם כל נזק.

התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת שמאי מטעמה. התאונה ארעה ביום 1/8/12, הרכב נבדק ע"י השמאי, מר מילאד מלשה ביום 3/9/12, 4/9/12 ו-5/9/12 וחוות הדעת נערכה ביום 2/10/13. אז גם נשלחה הדרישה לנתבעת מס' 1.

לאחר ששמעתי את הנהגים והשמאים, אני מוצאת כי אין הצדקה לקבל את קביעת שמאי הנתבעת, לפיה הנזק לרכב התובעת לא יכול היה להיגרם כולו מהמכה, שפגע ברכבה הנתבע מס' 2, לפי טענתו. הנתבעים מודים כי הנתבע מס' 2 נסע אחורנית ופגע ברכב התובעת, ולא ברור מדוע עשה כן אם ברכבו הותקנו חיישני רוורס, כדבריו. מכאן שטענת הנתבעים מטילה את נטל ההוכחה על כתפיהם, והם חדלו מלהרימו. טענת הנתבע כי מסר פרטים על התאונה למעבידתו לא אומתה, ודו"ח התאונה מולא רק ביום 22/10/12, לאחר קבלת דרישת התובעת. באף שלב לא צולם רכב הנתבע על מנת להוכיח את טענתו לפיה רכבו, רכב חדיש ומטופל דרך קבע, בצבע שחור, לא נפגע כלל. גם השמאי רפפורט, שנדרש לכתוב חוות דעת לפיה הנזק הנתבע לא נגרם ע"י הנתבע, לא טרח לבקש לראות את רכבו בעין מקצועית, והסתפק בגירסת הנתבע מס' 1, על בסיסה כתב חוות דעת שלמה, לפיה "לא מן הנמנע כי שאר הנזקים... נגרמו באירוע קודם". השערה זו התבססה על גילו של רכב התובעת ועל טענת הנתבע לפיה "הפגוש של הרכב היה פגוע עוד לפני התאונה, נראה סימן מעיכה באזור הפגוש הקדמי" (טופס הודעה על תאונה, נספח א' לכתב ההגנה).

הנתבעת גם לא הביאה ראיות, שהתייחסה אליהן בדרך אגב, כגון בדיקות שגרתיות לרכב, שנעשו ע"י נהגים שונים. לא היתה מניעה להציג צילום של החלק הרלוונטי ברכב הנתבע מס' 1 או אסמכתאות לבדיקות שנערכו לו מאז התאונה ועד היום (מעט יותר משנה), ושיעידו כי לא נראה ברכבו נזק "קוסמטי", כפי שהגדירה זאת נציגת הנתבעת.

השמאי מטעם התובעת העיד כי הנזק שראה היה "טרי", והתובעת אישרה, אם כי בקושי רב, כי יתכן שהיו בפגוש הקדמי של רכבה נזקים קודמים, אך לא משמעותיים כמו המכה נשוא התאונה.

לאחר שעיינתי גם בתמונות הצבע, שצורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובעת, מר מלשה, אני מחליטה לקבל את התביעה, מאחר והתובעת הוכיחה כי עוצמת המכה שקיבל הרכב בחלקו המרכזי ימני, גרמה לנזק שהוערך בחוות הדעת, ומאחר ומדובר בשיפוץ נרחב של החלק הקדמי כולל הפגוש, יוצא כי השריטות הקודמות, ככל שהיו, נבלעות בתיקון, שנדרש עקב התאונה, ואין להפחית מסכום הפיצוי לתובעת.

יצויין עוד כי התובעת היתה מבוטחת בביטוח מקיף, כעולה מאישור אי הגשת תביעה, ונראה כי גם לנתבע אין אינטרס בתוצאות פסק הדין, מעבר להשתתפות עצמית.

אני גם דוחה את הפחתת התשלום לשמאי, שבוצע ע"י הנתבעת. השמאי צילם את רכב התובעת במהלך התיקון, כלומר שהגיע למוסך מספר פעמים, ושכרו סביר. בתנאי שהתובעת תציג קבלה (ולא חשבון) על תשלום לשמאי, ישולם לה ההפרש בסך 300 ₪, אחרת ישולם לה רק הסכום ללא מע"מ 184 ₪.

לפיכך אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום ההפרש בגין התיקון בסך 5,316 ₪ בצירוף הפרש התשלום לשמאי כאמור בחלופות לעיל.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך 250 ₪ לתובעת ו-250 ₪ לשמאי, מר מלשה.

התובעת תגיש את הקבלה על תשלום לשמאי, תוך 14 יום, בשני העתקים (לתיק בית המשפט ולנתבעת), והמועד לתשלום סכום פסק הדין יהיה 30 יום לאחר קבלת הקבלה לידי הנתבעת.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"ד, 19 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: